פסק-דין בתיק תע"א 4002-07

1.         זוהי תביעתה של גב' בלסם עסאף (להלן: " התובעת") כנגד מעסיקתה לשעבר, גב' לאה פרידמן (להלן: " הנתבעת") לתשלום פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, שכר עבודה ל חודש 11/05 ופיצויי פיטורין.

למען העמד דברים על דיוקם יובהר, כי תביעה  לתשלום דמי הודעה מוקדמת , אשר נכללה אף היא בכתב התביעה,  נזנחה על ידי התובעת בסיכומיה ומשכך, לא יידרש לה ביה"ד.

2.         יצויין, כי בתיק זה כבר ניתן פס"ד לפיו הורה ביה"ד על מחיקת התביעה, משלא הוגשו סיכומי התובעת.  לבקשת ב"כ התובעת ולאחר דיון בבקשה, בוטל פסה"ד הנ"ל, ופס"ד זה ניתן לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים.

3.         העידו בפנינו בעלות הדין בלבד, לא הובאו עדויות תומכות למי מהן.

4.         רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת :

א.         במועדים הרלבנטיים ועד תאריך 25.12.05 הפעילה התובעת סוכנות דואר עצמאית בכפר ורדים (להלן: " סוכנות הדואר").

ב.         התובעת, תושבת מעיליא, הועסקה על ידי הנתבעת בסוכנות הדואר במשרה מלאה, 6 ימים בשבוע, החל מתאריך 1.2.97.

ג.          היחסים בין הצדדים נותקו משהתפטרה התובעת (בנסיבות שתפורטנה בהמשך).

באשר למועד ניתוק יחסי העבודה, התגלתה מחלוקת בין הצדדים, משטענה            התובעת, כי היה זה בתאריך 2.12.05, בעוד שאליבא דנתבעת, התפטרה התובעת 

כבר קודם לכן, במהלך חודש 10/05.

ד.         לתובעת שולם שכר חודשי, ששיעורו - עובר לניתוק היחסים -  עמד על 3,252 ש"ח ברוטו.

             מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי לתובעת שולם בכל חודש שכר עבודה         בלבד, ללא רכיבים אחרים כלשהם, למעט חודש 9/05, בו שולם לה רכיב נוסף הרשום בתלוש כ"דמי חופשה" ל-25 ימים. תשלום סכום זה בוצע בנסיבות שתפורטנה בהמשך.

ה.        אין מחלוקת, כי ביום 15.11.05 התקבל אצל הנתבעת מכתב שנכתב ע"י התובעת בתאריך הנ"ל, בו העלתה דרישה לתשלום זכויות סוציאליות שונות והתריעה, בין היתר, כי תתפטר מעבודתה ביום 15.12.05, באם לא תשולמנה לה הזכויות (להלן: " מכתב ההתראה").

ו.         אין מחלוקת כי לאחר ניתוק יחסי העבודה, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 12,885.14 ש"ח ל "גמר חשבון", לפי הפירוט הבא: דמי הבראה בסך 3,653.30 ש"ח; דמי נסיעות בסך 6,240 ש"ח ופדיון חופשה בסך 2,991.84 ש"ח.

נדון ,אפוא, ברכיבי התביעה, כסדרם.

התביעה לפדיון חופשה

5.         בכתב התביעה, כמו גם בתצהיר עדותה הראשית (ר' ת/1), טענה התובעת לזכאות לפדיון חופשה עבור כל תקופת העסקתה , קרי -  8 שנים ו-10 חודשים.

             בפתח ישיבת ההוכחות אישר ב"כ התובעת, כי בשים לב לטענת התיישנות אשר הועלתה ע"י הנתבעת בכתב הגנתה, זכאית התובעת לפדיון חופשה ל- 3 שנות העסקתה האחרונות  בלבד. בד בבד הודיע, כי בהתאם מצמצם הוא רכיב תביעה זה לסך של 779 ש"ח בלבד, אולם מיד לאחר מכן חזר בו מהודעתו.

             בסיכומים אשר הוגשו מטעם התובעת, חזר בא כוחה וטען, כי על הנתבעת לשלם לה פדיון חופשה לכל תקופת העסקתה ולחילופין - עבור 3 שנות עבודתה האחרונות, לפי 54 ימים, בסך כולל של  7,560 ש"ח, בחישוב שנעשה לפי 140 ש"ח ליום.